<h1>כל בו הלכ' ע"ז סימן צ"ז</h1>
<h2>דף ב.</h2>
[לפני אידיהן של גוים] שלש' ימים אסור לשאת ולתת עמהן מקח וממכר וללותם וללות מהם לפרעם ולפרע מהם. ואמר שמואל ובגולה אינו אסור אלא ביום אידם. והר"ף ז"ל כתב בדינין שלו ועתה מותר לשאת ולתת עם הגוים אפילו ביום אידם דנהי דאמרינן שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן היינו דוקא לאותן גוים שהיו שם דהוו אזלי ומודי אבל גוים שבחוצה לארץ שאינם אדוקים בעבוד' זרה וקים לן בהו דלא אזלי ומודו וכי האי גונא שרי כדמפרש בפ"ק דע"ז עכ"ל. ופי' רבינו שמואל ז"ל בשם ר"ש ז"ל (יום אידם הגדולים) [דוקא נית"ל וכס"ח שהם בשביל התלוי]. ואפילו אותן יש להתיר משום איבה או משום דקים ליה בגויה דלא אזיל ומודה או משום שהוא כמחניף לו ואין כאן משום ולפני עור. ואף על פי שנודר לעכו"ם ממעות אלו תקרובת דאינו נותן לעכו"ם כל כך שלא היה (מוציא) [מוצא] ביום אפילו לא היה מלוה לו הישראל מעות אלו. ועוד מקח וממכר אמר ר"ת דאינו אסור אלא במידי דתקרובת.
<h2>דף ו:</h2>
אסור לשלוח דורון לעכו"ם ביום אידו אלא א"כ נודע שאינו מודה בע"ז ואינו עובדה. וכן עכו"ם ששלח דורון לישראל ביום אידו לא יקבל[נ]ו (ומשום) [ואם חשש ל]איבה (מותר לקבל) [נוטל בפניו] ואינו נהנה בו עד שיודע [לו] שזה הגוי [אינו עובד עבודה זרה] ואינו מודה בה.
<h2>דף ח.</h2>
גוי שעשה משתה לבנו או לבתו אסור ליהנות מסעודתו ואפילו לאכול הישראל ולשתות משלו שם אסור הואיל ובמסבת עכו"ם אכל. ומאימתי אסור לאכול אצלו משיתחיל לעסוק ולהכין צרכי סעודה וכל ימי המשתה ולאחר ימי המשתה שלשים יום. [ואם] עשה סעודה אחרת מחמת הנשואין אפילו לאחר שלשים יום אסור עד י"ב חודש. וכל ההרחק הזה מפני עבודה זרה הוא שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו וגו'.
<h2>דף יא:</h2>
[לפני אידיהן של גוים] שלש' ימים אסור לשאת ולתת עמהן מקח וממכר וללותם וללות מהם לפרעם ולפרע מהם. ואמר שמואל ובגולה אינו אסור אלא ביום אידם. והר"ף ז"ל כתב בדינין שלו ועתה מותר לשאת ולתת עם הגוים אפילו ביום אידם דנהי דאמרינן שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהן היינו דוקא לאותן גוים שהיו שם דהוו אזלי ומודי אבל גוים שבחוצה לארץ שאינם אדוקים בעבוד' זרה וקים לן בהו דלא אזלי ומודו וכי האי גונא שרי כדמפרש בפ"ק דע"ז עכ"ל. ופי' רבינו שמואל ז"ל בשם ר"ש ז"ל (יום אידם הגדולים) [דוקא נית"ל וכס"ח שהם בשביל התלוי]. ואפילו אותן יש להתיר משום איבה או משום דקים ליה בגויה דלא אזיל ומודה או משום שהוא כמחניף לו ואין כאן משום ולפני עור. ואף על פי שנודר לעכו"ם ממעות אלו תקרובת דאינו נותן לעכו"ם כל כך שלא היה (מוציא) [מוצא] ביום אפילו לא היה מלוה לו הישראל מעות אלו. ועוד מקח וממכר אמר ר"ת דאינו אסור אלא במידי דתקרובת.
<h2>דף יב.</h2>
דין אחר מדיני הר"ף ז"ל מותר ליכנס לע"ז היכא דאיכ' פקוח נפש ואם היה שעת השמד אפי' בפקוח נפש אסור ע"כ.
נתחב לו קוץ בפני ע"ז לא ישחה ויטלנו נתפזרו לו מעותיו לפני עבודה זרה לא ישחה ויטלם שנראה כמשתחוה לע"ז ואם אינו נראה מותר לו אם אין אדם שם [קאמר] כדאמר בירושלמי ופליגא דרב דאמר אפי' בחדרי חדרים אסור אלא כדמפרש תלמודא דידן אם אינו נראה כמשתחוה יהפוך אחוריו לצד עבודה זרה ופניו לצד אחר וזה מותר. ופרצופות המקלחות מים לא ישים פיו על פיהם וישתה שיראה כמנשק לע"ז ולא ישים פיו על סלון וישתה ולא מן הנהרות ובידו אחת מפני סכנת עלוקה אבל בשתי ידיו שלא יהא כל כך נמהר לשתות עד שיראה שלא יהא שם שום דבר.
<h2>דף יג.</h2>
ויריד שקבעו העכו"ם לקבל ממנו מכס וישראל לוקחין ומוכרין שם בהמות ובגדים ולוקחין מכס ממה שקנה ומכר דר' יוחנן דאמר אסור היינו כשהמכס לקנות ממנו תשמישי ע"ז. ופעמים כשהעכו"ם מוכר חפץ שלו בשוק אומר בכך וכך יהיה שלך ועוד פשוט לבנין ע"ז של קדש [פלוני] זה הישראל אסור ליקח דהיינו מהנה ואסור. ואם אינו אומר רק סתמא ועוד פשוט לאלוה יכול להיות מותר דשמא יתננו לעניי עכו"ם.
<h2>דף יג:</h2>
לבונה אסור למכור לעכו"ם דמידי דתקרובת הוא.
וכן שעוה אסור למכור לשום עכו"ם ליום (אידם) [איד קנלדלו"ר] שלהם ויום אחד שלפניו אבל שאר ימים (מותר) שעוה לשאר עכו"ם מותר למכור דתנן סתמא מותר והאי כסתמא הוא. וכן גביעים שפגם העכו"ם ובטלם ואח"כ קנאם הישראל אסור למכר' לעכו"ם לפי שיעשה בו תפלה לע"ז ובשביל פגם קטן לא יניח מלעבוד ועובר הישראל משום לפני עור וכו'. וכן הספרים הפסולים אסור למכרן לעכו"ם לפי שקורא בו ומזכיר ומשבח לע"ז [ואפילו לגוי שאינו גלח אסור למכרן משום דודאי הגוי יתננו או ימכרנו לגלח] והוי כמו עצים שאסור למכור להם [ולכמרים לשרוף תקרובת שלהם] כדאיתא בפ"ק.
דברים שהם מיוחדים למין ממיני עבודה זרה אסור למכור אותם לעובדי עבודה זרה שבאותו המקום לעולם ודברים שאינ' מיוחדי' לה מוכרים אותם סתם. ואם פירש העכו"ם שהוא קונה אותם לעבודה זרה אסור למכור לו אלא אם כן פסלו מלהקריבו לעבודה זרה לפי שאין מקריבין לעבודה זרה חסר. היו מעורבי' דברים המיוחדי' עם דברים שאין מיוחדי' כגון לבונה זכה בכלל לבונה שחורה מוכר הכל סתם ואין חוששין שמא ילקוט הזכה לעבודה זרה וכן כל כיוצא בזה.
<h2>דף יד:</h2>
אסור למכור בהמה גסה לעכו"ם ולא עגלים וסייחין. ואנו מתירין למכור בהמה גסה לעכו"ם דשמא לשחיטה זבנה כמו רב הונא דזבין פרה לעכו"ם מהאי טעמא ומתני' דאין מוכרין בדמפרש למלאכה אני קונה. וגם סוסים. מ"מ פעמים שמוכר ישראל לגוי שור אפילו כשאמר בפי' לחרישה אני קונה. וגם סוסים וחמורים דלא שייך בהו שחיטה מוכרין אפי' לעשות מלאכה שחייבין עליה. מוכרין סוסים וחמורים לעכו"ם [כדי] למשוך בקרון ולשאת משאות על גבם. פר"ת דלא בקיאי בקלא ולא שייך לומר נסיוני. ומהאי טעם שרי התם דספסר'. ואין אנו רגילין להשאיל ולא להשכיר לעכו"ם. ומורי מפרש בימי חכמי התלמוד היו הרבה ישראל ביחד ויוכלו לקנות ולמכור הם בהם ולא היה להם פסידא אם לא היו מוכרים להם אבל עתה שאנחנו מתי מעט אם לא הותר להרויח מהן אצל מי נרויח וא"כ איכא פסידא גדולה ולא גזרו חכמים על גזרה שאין הצבור יכול לעמוד. וכן כתב הר"ף ז"ל. ומהאי טעמא שרי התם למכור להם בהמות כשישנן בידו כבר דלא ימצא ישראלים שיקנם כי אם עכו"ם אבל אסור לישראל לקנות סוסים וסייחי' כדי [להרויח ו] למוכרן לעכו"ם.
<h2>דף טז.</h2>
אין מוכרין להם כלי זיין. והאידנא דמזבנינן להו היינו לפרסאי דמגנו עלן ומהאי טעמא מותר למכור להם שיריונות וכובעים של ברזל.
<h2>דף יט:</h2>
העושה עבודה זרה לאחרים אף על פי שהוא לוקה שכרו מותר.
<h2>דף כ.</h2>
אסור לספר בשבחן ואפילו לומר כמה נאה העכו"ם זה בצורתו קל וחומר (לשבח) [שיספר בשבח] מעשיו שנאמר לא תחנם וגו' [לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם לידבק עמו וללמד ממעשיו הרעים]. ואסור לתת להם מתנת חנם אבל נותן הוא לגר תושב שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי לנכרי במכירה ולא במתנה.
<h2>דף כא.</h2>
אסור למכור בתים לעכו"ם בארץ ישראל אבל לא בחוצה לארץ. רבי [יוסי] אומר בחוצה לארץ מוכרין אלו לאלו בתים ושדות אמר רב יוסף ובלבד שלא יעשם שכונה ואין שכונה פחותה מג' בתים שאסור למכור ג' בתים זה בצד זה לג' עכו"ם מפני ישראל שנשאר סמוך להם או הוא או ישרא' אחר דלמ' הנהו [תלתא] גוים מיעצי עיצ' עלי' וקטלו לי' או מזקי לי'. ושכירות בתים לעכו"ם אף במקום שאמרו להשכיר להם בית לא לבית דירה אמרו מפני שמכניס לתוכו עבודה זרה דאגרא לא קניא ועובר משום לא תביא תועבה אל ביתך. והאידנא שמשכירין בתים לעכו"ם דאיתא בירושלמי הוא מקום שאסרו למכור מותר לשכור אפי' לבית דירה ולהשכיר אפי' לבית דירה אם כן בחוצה לארץ שמותר למכור מותר להשכיר אפי' לבית דירה. והטעם אומר מורי דמן התורה אינו אסור אלא בבית שהוא עצמו דר דומיא דמזוזה. אבל מדרבנן אסור בביתו אפי' אינו דר שם. ולכן בח"ל לא גזור מקום שאינו רגיל לדירה כגון בית התבן ואורוות.
<h2>דף כב.</h2>
אין מעמידין בהמה בפונדקאות [של גוים] ואין מוסרין בהמה לרועה שלהם דחשודין על הרביעה וזה משבע מצות ודבק באשתו ולא בבהמה. וישראל עובר על ולפני עור לא תתן מכשול. ואין אנו נזהרי' מכל אלה ואנן סומכי' על שנויא דמקום שנהגו למכור התירו ליחד וטוב הדבר והשתא אין חושדין על הרביעה אי נמי בשנויא דרבי פדת [כ"ג ע"א] דאמר הא מני ר"א היא דחייש לרביע' הא דרבנן דלא חיישי שרי וק"ל כרבנן וההוא שנויא מדהוי בתרא' דסמכא הוא.
<h2>דף כו.</h2>
בת ישראל לא תתילד לעכו"ם משום שמילדת בן לע"ז. הני מילי בחנם אבל בשכר מותר אבל נכרית מילדת בת ישראל כשאחרות עומדו' על גבה [אבל] בינה לבינה לא דלמא (מזקא) [קטלא] לה. בת ישראל לא תיניק את העכו"ם אפילו בשכר [דלא שייך איבה] אבל נכרית מניקה בן ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה. ונראה דאפי' ישראלית בבית מותר ואפי' אם יש בעיר בת ישראל ויוצאה ונכנסת מותר אבל אם הלכו כל הישראלים חוץ לעיר ונשארה גויה בעיר מניקה זה אסור.
<h2>דף כז:</h2>
מותר להתרפאות מן העכו"ם חולה שאין בו סכנה. ואם הוא מומחה אפילו יש בו סכנה מותר. וגם הקזת דם רובן מומחין הם. אבל מן המינין ומן העכו"ם שאומר להם שם ע"ז אסור. וכן נמי מעכו"ם שיאמר ליקח מים של ע"ז או מן אילן פלוני שלפני ע"ז אסור. ודוקא היכא שיאמר העכו"ם שלא יועילו מים אחרים ולא עצים אחרים כי אם שלפני ע"ז אבל אם אמר העכו"ם קח מן המים או מן עצי אילן פלוני ולא הזכיר לו שום עבודה זרה ואין האילן מצוי כי אם שם מותר ליקח משל ע"ז כיון שאלו היה מוצאו במקום אחר היה מועיל כדאיתא בירושלמי [שבת פי"ד ה"ד]. וכן נמי כתב הר"ף ז"ל בדינין שלו.
<h2>דף כט.</h2>
אסור להסתפר מן העכו"ם ביחוד אם אינו רואה הישראל במראה. ואסור לישראל לראות במראה אם הוא נאה משום לא ילבש גבר שמלת אשה מדהתירו לבית רבי דוקא מפני שהן זקוקין למלכות. וכן המסתפר מן (הכושי) [הכותי] אינו רואה במראה. ואם רואה אם הוא נאה אסור לאיש אם לא יאמר בפירוש אינו רואה היינו אינו צריך. והא דפ' שואל [שבת קמ"ט ע"א] מאי טעמא דאסור מראה בשבת דוקא של מתכת שלא ישיר נימין היינו באשה אבל איש אפי' בחול אסור. ובירושלמי יש טעם אחר עכ"ל הבעל התרומה ז"ל.
אין הולכין בחקות [הגוים] ולא מתדמין להם לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן אבל צריך כל איש מישראל להיות מובדל מהם ונודע במלבושו ובשאר מעשיו שלא ילבש במלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם ולא יגלח מן הצדדין ויניח באמצע כמו שהן עושין ולא יגלח השער שכנגד פניו מאזן לאזן ויניח הפרע מלאחוריו כדרך שהן עושין. וישראל שהוא קרוב למלכות וצריך לישב לפני מלך ויהיה לו גנאי אם לא ידמה להם למלבו' ובשער מותר ללבו' מלבוש כמלבושן ולגלח כנגד פני' כמו שהם עושין.
<h2>דף לב:</h2>
ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן והבאין מותרין והוא שלא יהיו קשורים זה בזה שאם היו קשורים זה בזה שמא דעתן לחזור. וישראל ההולך להתרפות מותר לישא ולתת עמו בהליכה שמא יחזור בו ובחזרה אסור. ישראל מומר בין בהליכה בין בחזרה אסור לשאת ולתת עמו. ישראל שהלך ליריד של עכו"ם בחזרה אסור לשאת ולתת עמו שמא עבודה זרה מכר להם שם ודמי עבודה זרה ביד ישראל אסורין בהנאה וביד עכו"ם מותרין ומפני זה נושאי' ונותני' עם עכו"ם הבאים מן התרפות ואין נושאין ונותנין עם ישראל הבא מן התרפות ולא עם משומד בהליכתו ולא בחזרתו.
<h2>דף מא.</h2>
צלמים הנמצאים מושלכים בשוקים או בתוך הגרוטאות הרי אלו מותרי' ואין צריך לומר שברי צלמים. אבל המוצא יד עבודה זרה או רגלה או אבר מאבריה מושלך הרי זה אסור עד שיודע שבטלוה העכו"ם.
<h2>דף מא:</h2>
עבודה זרה שנשברה מאליה שבריה אסורין עד שיבטלום לפיכך המוצא שברי עבודה זרה הרי אלו אסורין בהנאה שמא לא בטלוה העכו"ם ואם היתה של פרקים והדיוט יכול להחזירה צריך לבטל כל פרק ופרק ואם אינו יכול להחזירה בטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים.
<h2>דף מג.</h2>
עכו"ם קטן או שוטה אינו מבטל עבודה זרה. ועכו"ם שבטל עבודה זרה בין שלו בין של [גוים] אחרים בעל כרחו אע"פ שאנסו ישראל על כך הרי זו בטלה ובלבד שיהיה העכו"ם המבטל עובד ע"ז אבל מי שאינו עובד אינו מבטלה.
<h2>דף מג:</h2>
אסור לעשות צורות של כסף ושל זהב שהם לנוי כדי שלא יטעו בהם הטועים וידמו שהם לע"ז ואין אסור לצייר צורה לנוי אלא צורת האדם בלבד לפיכך אין צרין לא בעץ ולא בסיד ולא באבן צורת האדם שתהא הצורה בולטת ואם צר לוקה אבל אם היתה הצורה משוקע[ת] או צורה של סממנין כגון הצורות שעל גבי הלוחות או הצורות שרוקמין בארוג הרי אלו מותרות. וכן אסור לצור דמות חמה ולבנה וכוכבים שנ' לא תעשון אתי לא תעשון בדמות שמשי המשמשי' לפני במרום ואפילו על הלוחות. צורת הבהמות ושאר נפש חיה חוץ מן האדם וצורת אילנות ודשאים וכיוצא בהן מותר לצור אות' ואפילו הצורה בולטת.
<h2>דף מד:</h2>
מרחץ שיש בה ע"ז מותר לרחוץ בה שהיא נעשית שם לנוי לא לעבודה שנאמר אלהיהם בזמן שנוהגין בו מנהג אלהות ולא בזמן שמבזין אותה כגון זו שהיא עומדת על הביב והכל משתינין בפניה ואם היתה דרך עבודתה בכך אסור ליכנס בו.
חנויות של עבודה זרה אסור לשכור אותן מפני שמהנה עבודה זרה. וחלילין של עבודה זרה אסור לספוד בהם.
<h2>דף מט:</h2>
עבודה זרה שנשברה מאליה שבריה אסורין עד שיבטלום לפיכך המוצא שברי עבודה זרה הרי אלו אסורין בהנאה שמא לא בטלוה העכו"ם ואם היתה של פרקים והדיוט יכול להחזירה צריך לבטל כל פרק ופרק ואם אינו יכול להחזירה בטל אבר אחד ממנה בטלו כל השברים.
<h2>דף נ.</h2>
ותקרובת ע"ז אינה בטלה לעולם. כתב ה"ר יצחק ז"ל וז"ל יש לדקדק שנהנין מן הנרות שמביאי' אל הכומרי', אך יש לומר שמבטלין אותן בכבוי. ומכל מקום אם תקרובת עבודה זרה אינה בטלה קשיא ויש לומר דאינן תקרובת שאין מביאי' אותן לשם דורון. וכתב (הר"ץ) [הר"ף] ז"ל ואפילו הוי תקרובת מכל מקום אינה כעין פנים. גם יש להזהר בענין הגביעים והמחתות והככרות וחתיכו' של שעוה בין גדולות בין קטנות ע"כ. ובדינין שלו מצאתי דין נרות של שעוה שמדליקין לפני עבודה זרה מותרין לאחר שכבה אותן העכו"ם דמה נפשך אי חשיב תקרובת עבודה זרה הא לא הוי כעין פנים ואי חשיבי נמי כעבודה זרה סגי ליה בבטול וכיון שכבה אותן עכו"ם אין לך בטול גדול מזה. וחתיכות של שעוה שהם של עבודה זרה מותרות בלא שום בטול דהא אינון נמי לא הוו עבודה זרה ומשום תקרובת נמי ליכא. ואותן ככרות של עבודה זרה שנותני' לכומרים שמקריבי' לעבודה זרה מותרין דאין נותני' אותן להאכיל לעבודה זרה ואם כן לא הוי תקרובת אלא נותני' לכומרים ועוד דבעינן כעין פנים וליכא. והני מלבושים של (כומרים) [גלחין שקורין שובכי פלי"ץ] מותרי' דאינן עשויין לנוי עבודה זרה אלא לנוי הכומרים. ואותן גביעי' של עבודה זרה בעו בטול משום דחשיבי כע"ז עצמה. ואותן מחתות כמו כן הוו ממשמשי ע"ז וצריכין בטול כך פי' (רשב"א בשם הרא"ש) [רשב"ם בשם ר"ש אי'] ז"ל עכ"ל.
<h2>דף נא:</h2>
עבודה זרה שהיה לה מרחץ או גנה נהנין [בהן] שלא בטובה ואין נהנין בטובה. היה לה ולאחרים נהנין בהן ואפילו בטובת הכומרים ובלבד שלא יתן שכר.
<h2>דף נב.</h2>
העושה עבודה זרה לעצמו אע"פ שלא עשאה בידו ואף על פי שלא עבדה לוקה. שנאמר לא תעשה לך פסל וכן העושה עבודה זרה לאחרים אפי' עשאה לעכו"ם לוקה שנאמר ואלהי מסכה לא תעשו לכם לפיכך העושה עבודה זרה בידו לעצמו לוקה שתים.
<h2>דף נב:</h2>
ע"ז של עכו"ם שבטלוה [גוים] קודם שתבא ליד ישראל הרי זו מותרת בהנאה. עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם. אפילו היה לעכו"ם בה שותפות אין בטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה. וכן ע"ז של עכו"ם שבאת לידי ישראל ואחר כך בטלה העכו"ם אין בטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם. ואין ישראל מבטל ע"ז אפי' ברשות העכו"ם.
המבטל עבודה זרה בטל משמשיה. בטל משמשיה משמשיה מותרין והיא אסורה כמו שהיתה עד שיבטלנה.
<h2>דף נג.</h2>
כיצד מבטלה קטע ראש אזנה או ראש חוטמה או ראש אצבעה. פחסה בפניה פי' הכישה בקורנס אע"פ שלא חסרה או שמכרה (לצורך) [לצורף] ישראל הרי זו בטלה. ואם משכנה או מסרה לעכו"ם או לישראל שאינו צורף או שנפלה עליה מפולת ולא פנה גנבוה לסטים ולא תבעוה רקק בפניה והשתין בפניה גררה זרק בה את הצואה הרי זה אינה בטלה.
<h2>דף סד.</h2>
ישראל [שהיה לו ע"ז בידו ומכרה בדיעבד הדמים אסורין וגוי] שהיה לו ע"ז בידו ומכרה בדיעבד הדמים מותרין ולכך מותר לקבל חובות מכומרי עכו"ם אע"פ שמכרו ע"ז כדי לשלם החוב.
<h2>דף סד:</h2>
ע"ז של עכו"ם שבטלוה [גוים] קודם שתבא ליד ישראל הרי זו מותרת בהנאה. עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם. אפילו היה לעכו"ם בה שותפות אין בטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה. וכן ע"ז של עכו"ם שבאת לידי ישראל ואחר כך בטלה העכו"ם אין בטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם. ואין ישראל מבטל ע"ז אפי' ברשות העכו"ם.
<h2>דף סה.</h2>
אסור לשלוח דורון לעכו"ם ביום אידו אלא א"כ נודע שאינו מודה בע"ז ואינו עובדה. וכן עכו"ם ששלח דורון לישראל ביום אידו לא יקבל[נ]ו (ומשום) [ואם חשש ל]איבה (מותר לקבל) [נוטל בפניו] ואינו נהנה בו עד שיודע [לו] שזה הגוי [אינו עובד עבודה זרה] ואינו מודה בה.
<h2>דף עד.</h2>
עבודה זרה ומשמשיה וכל התקרובת שלה אסורי' בהנאה בכל שהו.
